רשימת רמטכ"לי צה"ל: סקירה היסטורית מקיפה [מעודכן ל-2024]

ראש המטה הכללי של צה"ל - הרמטכ"ל - הוא אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר במדינת ישראל. הרמטכ"ל אחראי להוביל את הצבא למילוי משימותיו, לבניין הכוח בראייה לעתיד הקרוב והרחוק, ובמידה רבה גם להקניית תחושת ביטחון לאזרחי המדינה.

תפקיד הרמטכ"ל היה מכריע בעיצוב נוף הביטחון של ישראל מאז 1948.

סקירה מקיפה זו בוחנת את 24 המנהיגים הצבאיים שכיהנו בתפקיד זה, את תרומתם להגנת ישראל ואת השפעתם המתמשכת על האומה.

מניהול מלחמות וסכסוכים רבים ועד מודרניזציה של הצבא ובסופו של דבר מעבר להנהגה פוליטית, מפקדים אלה מילאו תפקיד מכריע בהתפתחותה של ישראל.

התפקיד ממשיך להתפתח, תוך איזון בין מנהיגות צבאית מסורתית לבין אתגרים אסטרטגיים מודרניים בסביבה גיאופוליטית מורכבת יותר.

תוכן העניינים

1. תהליך מינוי הרמטכ"ל
2. סמל הרמטכ"ל
3. רשימת רמטכ"לים לפי שנה
4. מחלוקות ואתגרים: פרספקטיבה היסטורית
5. קריטריונים ותהליך הבחירה
6. מעבר לפוליטיקה
7. איזון בין מקצועיות וערכים
8. סיכום

תהליך מינוי הרמטכ"ל

תהליך מינוי הרמטכ"ל מוגדר בחוק יסוד: הצבא משנת 1976. על פי חוק זה, ממשלת ישראל היא זו שמחליטה מי יעמוד בראש הצבא, על סמך המלצת שר הביטחון.

המועמדים לתפקיד הם בדרך כלל אלופים מכהנים או כאלה שפרשו לאחרונה. המועמד שנבחר ממלא את התפקיד לתקופה של 3 שנים, עם אפשרות להארכה של שנה אחת על ידי הממשלה על פי הצעת החוק. ברוב המקרים, הרמטכ"ל אכן מקבל את ההארכה הנוספת הזו.

היה מקרה יוצא דופן אחד בו רמטכ"ל כיהן במשך 5 שנים - רפאל איתן (רפול), שכיהן בתפקיד משנת 1978 עד 1983.

סמל הרמטכ"ל

סמל הרמטכ"ל של צה"ל מורכב מחרב מוצלבת עם ענף זית ושני עלי זית (לעיתים מכונה בהומור “פלאפל”).

זוהי הדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל, ונכון לשנת 2024 היו 24 מפקדים שהגיעו לדרגה זו.

לרשימה המלאה של דרגות צה"ל, עבור לדף זה.

רשימת רמטכ"לים לפי שנה

שם	תקופת כהונה	מלחמות במהלך הכהונה ואירועים מרכזיים נוספים:
יעקב דורי	1948-1949	מלחמת העצמאות
יגאל ידין	1949-1952
מרדכי מקלף	1952-1953
משה דיין	1953-1958	מבצע קדש
חיים לסקוב	1958-1961
צבי צור	1961-1964
יצחק רבין	1964-1968	מלחמת ששת הימים
חיים בר-לב	1968-1972	מלחמת ההתשה
דוד אלעזר	1972-1974	מלחמת יום הכיפורים. נאלץ להתפטר לאחר כשנתיים כאשר נמצא אחראי לכשל.
מרדכי גור	1974-1978
רפאל איתן	1978-1983	מלחמת לבנון הראשונה
משה לוי	1983-1987
דן שומרון	1987-1991	האינתיפאדה הראשונה
אהוד ברק	1991-1995
אמנון ליפקין-שחק	1995-1998
שאול מופז	1998-2002	האינתיפאדה השנייה, מבצע חומת מגן
משה יעלון	2002-2005
דן חלוץ	2005-2007	הקצין הראשון מחיל האוויר שהתמנה לרמטכ"ל צה"ל. נאלץ להתפטר בשל כשלון מלחמת לבנון השנייה.
גבי אשכנזי	2007-2011	מבצע עופרת יצוקה
בני גנץ	2011-2015	מבצע עמוד ענן, מבצע צוק איתן
גדי איזנקוט	2015-2019
אביב כוכבי	2019-2023	מבצע שומר החומות
הרצי הלוי	מ-2023	מבצע חרבות ברזל

תקופה 1: שנות הייסוד (1948-1960)

השנים הראשונות של צה"ל עוצבו על ידי חמישה מנהיגים יוצאי דופן שהניחו את היסודות למה שיהפוך לאחד הכוחות הצבאיים היעילים ביותר בעולם. כל אחד הביא איכויות ייחודיות והתמודד עם אתגרים חסרי תקדים בתקופה המכוננת של ישראל.

רב-אלוף יעקב דורי (1948-1949)

יעקב דוסטרובסקי, שנודע לאחר מכן כדורי, נולד בפלשתינה העות’מאנית בשנת 1899, והחל את הקריירה הצבאית שלו בגדוד העברי של הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. לאחר שהשלים את לימודי ההנדסה שלו באוניברסיטת גנט בבלגיה, הוא חזר לפלשתינה בשנת 1929, והביא עמו לא רק מומחיות טכנית אלא גם חזון לארגון צבאי שיתברר כבעל ערך רב בשנים שיבואו.

כראש המחלקה להנדסה אזרחית בטכניון משנת 1935 עד 1939, דורי איזן בין חובות אקדמיות לבין אחריות הולכת וגדלה בהגנה, שם עלה להיות ראש המבצעים ולבסוף ראש המטה בשנת 1939. הרקע הכפול הזה בהנדסה ובמנהיגות צבאית מיקם אותו באופן ייחודי להיות הרמטכ"ל הראשון של צה"ל שזה עתה הוקם בשנת 1948.

כהונתו של דורי כרמטכ"ל, אף שהייתה קצרה, הייתה אולי החשובה ביותר בתולדות צה"ל. הוא ניצב בפני המשימה המונומנטלית של הפיכת ארגון צבאי מחתרתי לצבא מדינה מסודר תוך כדי לחימה במלחמה על הישרדות ישראל. תחת הנהגתו, צה"ל איחד בהצלחה שלושה ארגונים צבאיים נפרדים טרום המדינה: ההגנה, האצ"ל והלח"י. איחוד זה דרש לא רק מיומנות ארגונית אלא גם תחכום דיפלומטי ניכר, שכן כל קבוצה הביאה עמה מסורות, מבני פיקוד ואישיויות חזקות משלה.

למרות שסבל מבריאות לקויה במהלך רוב מלחמת העצמאות, דורי הצליח להקים את המסגרות הבסיסיות שיגדירו את צה"ל לדורות הבאים. הוא יצר את מטה הפיקוד הפורמלי הראשון, קבע שרשראות פיקוד ברורות, ויישם פרוטוקולים צבאיים סטנדרטיים. אולי החשוב מכל, הוא קבע את התקדים לשליטה אזרחית על הצבא, עיקרון שיתברר כמכריע להתפתחות הדמוקרטית של ישראל.

רב-אלוף יגאל ידין (1949-1952)

לוקח את המושכות מדורי היה יגאל ידין, מפקד שהרקע שלו נראה כמגלם באופן מושלם את השילוב של המדינה הצעירה בין מורשת עתיקה וצורך צבאי מודרני. ידין, שנולד בירושלים בשנת 1917 לארכיאולוג הידוע אלעזר סוקניק, הצטרף להגנה בגיל צעיר במיוחד של 15. עלייתו המהירה בדרגות העידה הן על הכישרון הצבאי הטבעי שלו והן על הצורך הדחוף במפקדים מוכשרים בתקופה שלפני המדינה.

כהונתו של ידין כרמטכ"ל סימנה את המעבר המכריע מפעולות חירום בזמן מלחמה להקמת צבא מקצועי קבוע. בהסתמך על ניסיונו כקצין מבצעים במלחמת העצמאות, הוא נקט במקצועיות שיטתית של מבנה הפיקוד של צה"ל. תרומתו המתמשכת ביותר הייתה אולי יצירת מערכת כוח המילואים, פתרון ישראלי ייחודי לבעיה של שמירה על כוח צבאי גדול ומאומן היטב תוך מזעור הנטל הכלכלי על המדינה הצעירה.

תחת הנהגתו של ידין, צה"ל קבע את הדוקטרינה הצבאית הפורמלית הראשונה שלו, יצר חטיבת מודיעין, ויזם תוכניות חלוציות לשילוב נשים בשירות צבאי. הדגש שלו על מחקר ופיתוח צבאי הניח את היסודות לתעשייה הצבאית-תעשייתית העתידית של ישראל. גם לאחר הקריירה הצבאית שלו, ידין המשיך לשרת את ישראל, והפך לארכיאולוג בולט ולבסוף נכנס לפוליטיקה, מגלם את האופי הרב-צדדי של המנהיגות הישראלית.

רב-אלוף מרדכי מקלף (1952-1953)

אף שכהונתו של מרדכי מקלף כרמטכ"ל הייתה קצרה, היא סימנה תקופה חשובה של התבססות לצה"ל הצעיר. מקלף, שנולד במוצא בשנת 1920, הביא ניסיון יקר ערך משירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ומפיקודו על חטיבת כרמלי במלחמת העצמאות.

למרות זמנו הקצר בתפקיד, מקלף התקדם משמעותית בשיפור המוכנות המבצעית של צה"ל ובחיזוק אמצעי ביטחון הגבולות שלו. הוא התמקד במיוחד בפיתוח דוקטרינת לחימה ובחיזוק קשרים עם צבאות מערביים, קובע תקדימים חשובים לשיתוף פעולה צבאי בינלאומי שיתבררו כמכריעים בשנים הבאות.

רב-אלוף משה דיין (1953-1958)

מינויו של משה דיין לרמטכ"ל סימן את תחילתה של תקופה שתעצב עמוקות הן את אופיו של צה"ל והן את הדוקטרינה הצבאית של ישראל. דיין, שנולד ב-1915 בדגניה א’, הקיבוץ הראשון של ישראל, גילם את הדור החדש של מנהיגות ילידית ישראלית. רטיית העין האיקונית שלו, תוצאה של פציעה שספג בעת שירותו בכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה, תהפוך לא רק לסימן היכר אישי אלא לסמל של רוח הצבא החסונה של ישראל.

עלייתו של דיין למנהיגות צבאית הייתה מטאורית. פיקודו על מבצעי ירושלים במלחמת העצמאות הדגים את הבריקות הטקטית שלו, בעוד תפקידו הבא כמפקד פיקוד הדרום חשף את יכולותיו האסטרטגיות. כשהוא נכנס לתפקיד הרמטכ"ל ב-1953, ישראל עמדה בפני הסתננויות גבול מתמידות ומתיחות אזורית גוברת. דיין הגיב בפיתוח מה שנודע כדוקטרינת “ההגנה הפעילה”, מעצב מחדש באופן יסודי את האופן שבו ישראל התמודדה עם אתגרים צבאיים.

תחת הנהגתו, צה"ל עבר שינוי דרמטי. דיין הדגיש יכולות התקפיות, ניידות, ושימוש במכות מנע כאשר נדרש. גישה זו הגיעה לשיאה במבצע סיני ב-1956, שם האסטרטגיות הצבאיות החדשניות שלו הדגימו את היכולות ההולכות וגדלות של צה"ל. הוא התמקד במיוחד בפיתוח יחידות כוחות מיוחדים ובטיפוח תרבות של יוזמה צבאית שעודדה מפקדי שטח לקבל החלטות קריטיות באופן עצמאי.

אולי החשוב מכל, דיין יצר קשרים צבאיים חזקים עם צרפת, מוביל לעסקאות נשק מכריעות שיביאו למודרניזציה של ציוד צה"ל ויגבירו את יכולותיו הטכנולוגיות. כהונתו ראתה את הכנסתן של מערכות נשק חדשות, שיטות אימון משופרות, ופיתוח תהליכי תכנון צבאי מתוחכמים שישרתו את ישראל היטב בסכסוכים עתידיים.

רב-אלוף חיים לסקוב (1958-1961)

המעבר למנהיגותו של חיים לסקוב סימן צעד אבולוציוני נוסף בהתפתחות צה"ל. לסקוב, שנולד בבלארוס ב-1919, הביא עמו שילוב ייחודי של מסורת צבאית אירופית וניסיון קשה שנרכש הן ממלחמת העולם השנייה והן ממלחמת העצמאות של ישראל. פיקודו על חיל השריון במלחמת העצמאות העניק לו תובנות קריטיות ללוחמה מודרנית שיתבררו כבעלות ערך רב בתפקידו כרמטכ"ל.

כהונתו של לסקוב התמקדה בהתבססות ובנייה על השינויים שהחלו בתקופת דיין, אך עם דגש משלו על מודרניזציה טכנולוגית וחינוך צבאי מקצועי. מתוך הבנה שסכסוכים עתידיים ידרשו יכולות צבאיות מתוחכמות יותר ויותר, הוא קידם את פיתוח כוחות השריון ומערכות ההגנה האווירית של ישראל. תחת הנחייתו, צה"ל החל להתפתח מכוח המבוסס בעיקר על חיל רגלים לצבא מודרני ומשולב זרועות.

אחת מתרומותיו המתמשכות ביותר של לסקוב הייתה הדגש שלו על חינוך צבאי ופיתוח מקצועי. הוא הקים תוכניות הכשרה חדשות ומסגרות חינוכיות שיפיקו את הדור הבא של קציני צה"ל. אמונתו בחשיבות הן של ידע תיאורטי והן של ניסיון מעשי הובילה ליצירת תוכניות לימודים צבאיים מתקדמים ששילבו למידה אקדמית עם אימון טקטי.

לסקוב גם התמודד עם האתגר הקריטי של מערכות לוגיסטיקה ותמיכה, שלעתים קרובות נזנחות אך חיוניות ליעילות צבאית. הוא יזם רפורמות מקיפות בניהול שרשרת האספקה ובנהלי תחזוקה, מקים סטנדרטים שיתבררו כמכריעים במהלך סכסוכים עתידיים. תשומת הלבו שלו להיבטים יסודיים אלה של פעולות צבאיות עזרה ליצור כוח לוחם בר-קיימא ויעיל יותר.

סיום כהונתו של לסקוב ב-1961 סימן את סיומה של תקופת הייסוד של צה"ל. יחד, חמשת הרמטכ"לים האלה הפכו כוח לוחם שאורגן בחופזה לארגון צבאי מקצועי. כל אחד הביא איכויות ייחודיות לתפקיד: החזון הארגוני של דורי, הגישה השיטתית של ידין לדוקטרינה צבאית, המיקוד של מקלף בשיתוף פעולה בינלאומי, החדשנות התוקפנית של דיין, והדגש של לסקוב על מודרניזציה וחינוך. המורשת המשותפת שלהם יצרה לא רק כוח צבאי, אלא מסגרת להגנה לאומית שתתברר כמכריעה להישרדותה של ישראל בעשורים המאתגרים שיבואו.

במהלך תקופה מכוננת זו, צה"ל התפתח מאוסף של ארגונים צבאיים טרום-מדינתיים לכוח צבאי מאוחד ומקצועי. היסודות שהניחו מנהיגים מוקדמים אלה - שליטה אזרחית על הצבא, דגש על התקדמות טכנולוגית, מערכת המילואים, וחינוך צבאי מקצועי - ממשיכים להשפיע על החשיבה והארגון הצבאי הישראלי עד היום. סגנונות המנהיגות, ההחלטות והחדשנות שלהם קבעו סטנדרטים שינחו את יורשיהם דרך האתגרים של העשורים הבאים.

תקופה 2: תקופת המלחמות הגדולות (1961-1982)

תקופה סוערת זו סימנה כמה מהאתגרים הצבאיים המשמעותיים ביותר והרגעים המשנים של ישראל, החל ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת לבנון הראשונה. הרמטכ"לים בתקופה זו עמדו בפני אתגרים חסרי תקדים שיעצבו מחדש הן את צה"ל והן את המזרח התיכון.

צבי צור (1961-1964)

תקופת כהונתו של צבי צור סימנה תקופה של מודרניזציה צבאית אינטנסיבית. בקבלת הפיקוד על צה"ל שעדיין התפתח ממבנהו המייסד, צור התמקד במיכון כוחות היבשה וביסוס פרוטוקולי אימונים מוצקים יותר. תרומתו המשמעותית ביותר הייתה פיתוח דוקטרינת השריון של צה"ל, שתוכיח את עצמה כקריטית בעימותים עתידיים. למרות ששירת בתקופה יחסית שקטה, עבודת ההכנה של צור הניחה את היסודות להצלחות שיבואו בהמשך.

יצחק רבין (1964-1968)

מנהיגותו של רבין במלחמת ששת הימים עומדת כאחד הפרקים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה הצבאית של ישראל. לפני המלחמה, הוא יישם רפורמות מקיפות באימונים צבאיים והדגיש את חשיבות העליונות האווירית. תכנונו הקפדני וחזונו האסטרטגי היו מכריעים בניצחון המכריע של צה"ל ביוני 1967. עם זאת, הלחץ העצום של תקופת טרום המלחמה השפיע עליו אישית, מה שהוביל לחופשה קצרה ממש לפני תחילת הקרבות.

ההצלחה במלחמת ששת הימים תחת פיקודו שינתה את מעמדו האזורי של צה"ל וקבעה פרמטרים אסטרטגיים רבים שיגדירו את החשיבה הצבאית הישראלית לעשורים הבאים. הדגש של רבין על פעולה מקדימה וניצול מודיעין עדיף הפכו לאבני יסוד בדוקטרינת צה"ל.

חיים בר-לב (1968-1972)

בר-לב ירש פיקוד על צבא שופע ניצחון אך ניצב בפני אתגרים חדשים. תקופת כהונתו הייתה מוכתבת על ידי מלחמת ההתשה עם מצרים (1967-1970). מורשתו השנויה במחלוקת ביותר הייתה הקמת קו בר-לב לאורך תעלת סואץ, סדרת ביצורים שנועדו להגן מפני התקפות מצריות. בעוד שבתחילה הייתה מוצלחת, אסטרטגיה הגנתית זו תספוג ביקורת מאוחר יותר במלחמת יום הכיפורים.

סגנון המנהיגות של בר-לב הדגיש תכנון מתודי והכנות הגנתיות חזקות. הוא גם יזם רפורמות משמעותיות במערכות הפיקוד והשליטה של צה"ל, תוך יישום לקחים שנלמדו ממלחמת ששת הימים.

דוד אלעזר (1972-1974)

תקופת כהונתו הקצרה אך הדרמטית של אלעזר הוגדרה על ידי מלחמת יום הכיפורים. למרות הצלחתו הקודמת כמפקד פיקוד הצפון, מנהיגותו במהלך המלחמה הפכה לנושא של מחלוקת עזה. הכשל המודיעיני הראשוני ותגובתו האיטית של הצבא הובילו להתפטרותו בעקבות ממצאי ועדת אגרנט.

עם זאת, הערכה מחדש היסטורית ציירה תמונה מורכבת יותר של מנהיגותו. תחת לחץ עצום, אלעזר הצליח להפוך את גורל המלחמה, אם כי במחיר כבד. גורלו הטרגי - התפטרות בכפייה ומוות זמן קצר לאחר מכן - נותר סיפור אזהרה לגבי נטל המנהיגות הצבאית.

מרדכי גור (1974-1978)

בקבלת הפיקוד על צבא מוכה טראומה לאחר מלחמת יום הכיפורים, גור ניצב בפני המשימה העצומה של שיקום הביטחון והיכולות של צה"ל. הוא יזם רפורמות מקיפות באימונים, איסוף מודיעין ומבני פיקוד. תקופת כהונתו ראתה את מבצע אנטבה הדרמטי, שהחזיר חלק מיוקרתו של צה"ל והדגים את יכולתו לבצע מבצעים מיוחדים מורכבים.

רפאל איתן (1978-1983)

הידוע בכינויו “רפול”, תקופת כהונתו של איתן הגיעה לשיאה במלחמת לבנון הראשונה השנויה במחלוקת. גישתו הישירה, לעתים אכזרית, הקנתה לו מעריצים ומבקרים כאחד. הוא הדגיש אימוני חי"ר ומוכנות קרבית, וערך לעתים קרובות ביקורות אישיות ביחידות קו החזית. ההצלחה הראשונית של מלחמת לבנון בדחיקת כוחות אש"ף מדרום לבנון הוצלה על ידי הביצה שהתפתחה בסופו של דבר בקונפליקט ומחלוקת טבח סברה ושתילה.

עידן 3: העידן המודרני (1983-עד היום)

העידן המודרני ראה את צה"ל עובר ממיקוד בלוחמה קונבנציונלית לכוח המסוגל להתמודד עם איומים א-סימטריים, לוחמת סייבר ואתגרים פוליטיים-צבאיים מורכבים.

משה לוי (1983-1987)

לוי ירש את המצב המסובך בלבנון ועבד על ייצוב מעמדו של צה"ל תוך צמצום הדרגתי של נוכחותו. תקופת כהונתו סימנה את תחילת ההסתגלות של צה"ל לקונפליקט בעצימות נמוכה ופעולות נגד התקוממות. הוא גם יזם תוכניות מודרניזציה טכנולוגית משמעותיות.

דן שומרון (1987-1991)

שומרון התמודד עם האינתיפאדה הראשונה, שדרשה חשיבה מחדש מוחלטת של דוקטרינת צה"ל בנוגע להתקוממויות אזרחיות. תקופת כהונתו ראתה את פיתוחן של גישות חדשות לשליטה בהמון ומבצעי ביטחון פנים. הוא גם פיקח על הכנת צה"ל למלחמת המפרץ הראשונה, כולל ההחלטה השנויה במחלוקת שלא להגיב על התקפות הסקאד העיראקיות.

אהוד ברק (1991-1995)

תקופת כהונתו של ברק התמקדה במודרניזציה של צה"ל לאתגרי המאה ה-21. הוא הדגיש טכנולוגיה, יכולות מבצעים מיוחדים ושילוב מערכות נשק מתקדמות. תפיסת “הצבא החכם” שלו שאפה ליצור כוח גמיש יותר ומתוחכם מבחינה טכנולוגית.

אמנון ליפקין-שחק (1995-1998)

בהובלה במהלך תקופת הסכמי אוסלו, ליפקין-שחק איזן בין מוכנות צבאית לבין תמיכה בתהליך השלום. הוא פיקח על הסתגלות צה"ל להסדרי הביטחון החדשים עם הרשות הפלסטינית תוך שמירה על יכולות מבצעיות.

שאול מופז (1998-2002)

מופז הוביל את צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה, תוך פיתוח אסטרטגיות חדשות למלחמה בטרור וטכניקות לוחמה עירונית. מבצע חומת מגן סימן נקודת מפנה בגישת צה"ל למבצעי נגד-טרור עירוניים.

משה יעלון (2002-2005)

יעלון המשיך בפעולות נגד התקוממות תוך הדגשת חשיבות המודיעין ותקיפות מדויקות. הוא גם החל להכין את צה"ל לאתגרי הלוחמה ההיברידית, המשלבת איומים קונבנציונליים ובלתי סדירים.

דן חלוץ (2005-2007)

כקצין חיל האוויר הראשון שהפך לרמטכ"ל, תקופת כהונתו של חלוץ הוכתמה על ידי מלחמת לבנון השנייה. הקשיים בקונפליקט הובילו להתפטרותו ועוררו בחינה מקיפה של דוקטרינת צה"ל ויכולותיו.

גבי אשכנזי (2007-2011)

אשכנזי שיקם את יכולות כוחות היבשה של צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה והוביל את מבצע עופרת יצוקה בעזה. תקופת כהונתו הדגישה מבצעים משולבים ושילוב יכולות סייבר.

בני גנץ (2011-2015)

גנץ פיקח על מספר מבצעים בעזה תוך פיתוח יכולות הלוחמה הרב-תחומית של צה"ל. תוכנית “הצבא הדיגיטלי” שלו האיצה את שילוב מערכות הפיקוד והשליטה המתקדמות.

גדי איזנקוט (2015-2019)

“דוקטרינת גדעון” של איזנקוט הדגישה יכולות מדויקות ועליונות מודיעינית. הוא התמקד בהכנת צה"ל לקונפליקטים ברמת מדינה ולמבצעים מתמשכים בעצימות נמוכה.

אביב כוכבי (2019-2023)

תוכנית הרב-שנתית “תנופה” של כוכבי שאפה ליצור כוח קטלני יותר ורב-תחומי. תקופת כהונתו ראתה התמקדות מוגברת ביכולות בינה מלאכותית ולוחמה מרושתת.

הרצי הלוי (2023-עד היום)

כרמטכ"ל הנוכחי, הלוי מוביל את צה"ל בתקופה של חוסר יציבות אזורית ואיומים מתפתחים. מנהיגותו במהלך מבצע חרבות ברזל נתקלה באתגרים חסרי תקדים בהיסטוריה הצבאית הישראלית המודרנית, תוך התמודדות עם מבצעים צבאיים מורכבים ושמירה על ההרתעה האסטרטגית הרחבה יותר של ישראל.

כל אחד ממפקדים אלה תרם לאבולוציה של צה"ל לכוח צבאי מודרני המסוגל להתמודד עם איומים קונבנציונליים ובלתי קונבנציונליים, תוך הסתגלות לסביבות טכנולוגיות ואסטרטגיות המשתנות במהירות.

מחלוקות ואתגרים: פרספקטיבה היסטורית

תהליך בחירת הרמטכ"ל אינו ברור ומשאיר את הציבור מחוץ לתמונה. התקשורת וארגונים אזרחיים לעתים רחוקות בוחנים לעומק את השקפותיהם או פעולותיהם של המועמדים, מה שמוביל לפחות אחריותיות ופחות דיונים מושכלים.

תפקיד הרמטכ"ל נתקל במחלוקות ואתגרים רבים לאורך ההיסטוריה שלו, המשקפים את המורכבות של מנהיגות צבאית בדמוקרטיה תחת איומים ביטחוניים מתמידים. ניתן לסווג אתגרים אלה באופן רחב למחלוקות מבצעיות, אתגרים פנימיים ובעיות יחסי ציבור, כשכל אחד מציג לקחים ייחודיים למנהיגות צבאית.

מחלוקות מבצעיות: לקחים מרגעים קריטיים

מלחמת יום הכיפורים ב-1973 עומדת אולי כמחלוקת המבצעית המשמעותית ביותר בהיסטוריה של צה"ל. כשל המודיעין שקדם למלחמה חשף בעיות עמוקות בתהליכי הערכה וקבלת החלטות צבאיות. למרות אזהרות מקציני מודיעין שטח, ההנהגה הצבאית, בהובלת הרמטכ"ל דוד אלעזר, החזיקה במה שנודע כ"הקונספציה" – אמונה איתנה שמצרים וסוריה לא יפתחו במלחמה כוללת. תפיסה מוטעית זו הובילה לעיכוב בגיוס ולאבדות כבדות בימי הלחימה הראשונים. ממצאי ועדת אגרנט שבאה בעקבות המלחמה הובילו לרפורמות משמעותיות בתהליכי איסוף והערכת מודיעין.

מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 הביאה מחלוקות שונות אך משמעותיות באותה מידה. תמיכתו של הרמטכ"ל רפאל איתן במבצע צבאי מורחב, שחרג מהיעדים המוצהרים בתחילה, הובילה לכך שישראל הסתבכה בענייניה הפנימיים של לבנון. הזחילה במשימת המלחמה וטבח סברה ושתילה שבא בעקבותיה הדגישו את האתגרים בשמירה על גבולות מבצעיים ברורים וניהול כוחות בעלי ברית.

מלחמת לבנון השנייה ב-2006 חשפה ממדים חדשים של אתגרי מנהיגות צבאית. הרמטכ"ל דן חלוץ, הקצין הראשון מחיל האוויר שכיהן בתפקיד, ספג ביקורת על הסתמכות יתר על כוח אווירי וחוסר אסטרטגיה ברורה למבצע קרקעי. המלחמה חשפה פערים במוכנות כוחות הקרקע ובתיאום בין זרועות הצבא השונות, מה שהוביל לרפורמות מקיפות בדוקטרינה הצבאית ובאימונים.

אסטרטגיות התגובה לאינתיפאדה הראשונה והשנייה הציגו אתגרים ייחודיים באיזון בין יעילות צבאית לשיקולים פוליטיים ואתיים. הצורך לשמור על ביטחון הציבור תוך הימנעות משימוש בכוח מופרז דרש התאמה מתמדת של נהלים מבצעיים וכללי פתיחה באש.

אתגרים פנימיים: ניהול ארגון מורכב

היחסים בין ההנהגה הצבאית לפוליטית היוו אתגר מתמשך לכל הרמטכ"לים. הצורך לשמור על עצמאות מקצועית תוך כיבוד הסמכות האזרחית הוביל למתחים רבים, במיוחד בתקופות של קבלת החלטות אסטרטגיות. הדבר בלט במיוחד במהלך דיונים על תגובות לתוכנית הגרעין של איראן ובקביעת תגובות מתאימות לירי רקטות מעזה.

אילוצי תקציב השפיעו באופן הולך וגובר על תכנון צבאי ויכולות מבצעיות. הרמטכ"לים נדרשים לאזן בין שמירה על מוכנות מבצעית נוכחית להשקעה ביכולות עתידיות, כל זאת תוך תחרות עם עדיפויות לאומיות אחרות על מימון. אתגר זה הפך לחריף יותר ככל שהטכנולוגיה הצבאית הפכה יקרה ומתוחכמת יותר.

קצב השינוי הטכנולוגי המהיר מציב אתגר משמעותי נוסף. צה"ל נדרש להסתגל באופן מתמיד לאיומים והזדמנויות חדשות, מלוחמת סייבר ועד מערכות אוטונומיות, תוך שמירה על יכולות צבאיות מסורתיות. הדבר דורש השקעה משמעותית הן בציוד והן באימונים, לעתים קרובות עם משאבים מוגבלים.

ניהול כוח אדם בצבא אזרחים מציב אתגרים ייחודיים. צה"ל נדרש לשמור על סטנדרטים מקצועיים תוך שילוב אוכלוסיות מגוונות, ניהול דרישות שירות חובה, והתמודדות עם סוגיות חברתיות המשפיעות על השירות הצבאי.

יחסי ציבור ותקשורת

התפתחות יחסי התקשורת השפיעה באופן דרמטי על המנהיגות הצבאית. מהשליטה ההדוקה במידע במהלך מלחמות מוקדמות ועד לעידן הרשתות החברתיות, הרמטכ"לים נאלצו להתאים את אסטרטגיות התקשורת שלהם תוך שמירה על ביטחון מבצעי. הדבר היה מאתגר במיוחד במהלך עימותים א-סימטריים בהם תפיסת הציבור משחקת תפקיד מכריע.

תקשורת בעת משבר הפכה לחשובה יותר ויותר, ודורשת תגובה מהירה לאירועים תוך שמירה על דיוק וביטחון. עליית הרשתות החברתיות הפכה משימה זו למורכבת יותר, שכן מידע - ומידע מוטעה - מתפשט במהירות במהלך מבצעים צבאיים.

קריטריונים לבחירה ותהליך

בחירת רמטכ"ל צה"ל עוברת תהליך קפדני שנועד להבטיח כי המנהיג הנבחר מחזיק הן בכישורים הפורמליים והן בתכונות האישיות הנחוצות לתפקיד מכריע זה.

דרישות פורמליות ורקע מקצועי

הדרישה הבסיסית למועמדות היא דרגת אלוף עם מינימום של שלוש שנות שירות בדרגה זו. המועמדים חייבים להיות בעלי ניסיון פיקודי נרחב, בדרך כלל כולל מנהיגות של פיקוד אזורי או זרוע צבאית עיקרית. זה מבטיח היכרות הן עם הרמה הטקטית והן עם הרמה האסטרטגית של מבצעים צבאיים.

דרישות הסיווג הביטחוני הן מהגבוהות ביותר במערכת הביטחון הישראלית, ומחייבות בדיקת רקע מקיפה וניטור מתמשך. המועמד חייב גם לסיים את קורס הפיקוד הבכיר של צה"ל ולהיות בעל ניסיון בתכנון מבצעים משולבים.

שיקולים בלתי פורמליים ותכונות מנהיגות

מעבר לדרישות הפורמליות, מספר גורמים בלתי רשמיים אך מכריעים משפיעים על תהליך הבחירה. ניסיון קרבי מוערך מאוד, כאשר רוב הרמטכ"לים בעלי ניסיון פיקוד משמעותי בשדה הקרב. ועדת הבחירה מתחשבת גם במגוון הניסיון הצבאי, ומחפשת מועמדים ששירתו במספר זרועות או פיקודים כדי להבטיח הבנה רחבה של מבצעים צבאיים.

יכולת תכנון אסטרטגי מוערכת באמצעות ביצועים קודמים בתפקידים בכירים ובאמצעות ראיונות מפורטים. המועמד חייב להפגין הבנה הן של שיקולים צבאיים והן של שיקולים פוליטיים-אסטרטגיים.

כישורי תקשורת ציבורית הפכו לחשובים יותר ויותר. הרמטכ"ל חייב לתקשר ביעילות עם הציבור, התקשורת וקהלים בינלאומיים תוך שמירה על כבוד צבאי ושיקולי ביטחון.

תהליך הבחירה

תהליך הבחירה מתחיל כשנה לפני תום כהונתו של הרמטכ"ל המכהן. שר הביטחון מוביל בדרך כלל את התהליך, תוך התייעצות עם הרמטכ"ל הנוכחי ובכירים צבאיים וביטחוניים אחרים.

תהליך הבדיקה כולל:

• סקירת רשומות השירות הצבאי
• אימות סיווג ביטחוני
• ראיונות אישיים עם מועמדים
• הערכת חשיבה אסטרטגית וסגנון מנהיגות
• הערכת ביצועים קודמים במצבי משבר

שר הביטחון מציג את המועמד הנבחר לממשלה לאישור. תהליך זה כולל מצגות לוועדות הרלוונטיות ופגישות אישיות עם חברי קבינט מרכזיים.

תקופת המעבר נמשכת בדרך כלל מספר חודשים, מה שמאפשר לרמטכ"ל הנכנס לקבל תדרוך מקיף על מבצעים נוכחיים ותוכניות אסטרטגיות. תקופה זו כוללת גם הכנת טקסי העברת פיקוד ופגישות ראשוניות עם בכירי צבא וממשל.

תהליך בחירה מקיף זה נועד להבטיח שהמנהיג הנבחר מחזיק בשילוב הנחוץ של ניסיון, יכולת ואופי כדי להוביל את כוחות הצבא של ישראל בסביבת ביטחון הולכת ומתמורכבת.

המעבר לפוליטיקה

רבים מהרמטכ"לים לשעבר של צה"ל המשיכו לכהן בתפקידים פוליטיים בכירים לאחר שירותם הצבאי. מגמה זו מדגישה את ההשפעה המשמעותית שיש למנהיגות הצבאית על הפוליטיקה והממשל בישראל.

דוגמאות בולטות כוללות:

• יצחק רבין ואהוד ברק, שהפכו לראשי ממשלה
• בני גנץ וגבי אשכנזי, ששירתו כשרי ביטחון
• משה יעלון, משה דיין ושאול מופז, ששירתו גם הם כשרי ביטחון
• יגאל ידין, שהיה סגן ראש הממשלה תחת מנחם בגין

בנוסף, ארבעה רמטכ"לים לשעבר אחרים שירתו כשרים בממשלה: חיים בר-לב, מרדכי גור, אמנון ליפקין-שחק ורפאל איתן. ב-2023, גדי איזנקוט הצטרף לכנסת, ממשיך מגמה זו.

חשוב לציין כי ישנה תקופת צינון חובה של שלוש שנים לרמטכ"לי צה"ל לפני שהם יכולים להיכנס לפוליטיקה, מה שמבטיח הפרדה בין הספירה הצבאית לפוליטית.

איזון בין מקצועיות לערכים

תפקיד הרמטכ"ל דורש איזון עדין בין מקצועיות צבאית לבין שמירה על ערכי הליבה של מדינת ישראל. איזון זה משתקף בציטוט של האלוף דן שומרון: “מלחמה היא הדבר שאני הכי שונא, אבל אני יודע שזו משימה שיש לבצע בצורה הטובה ביותר האפשרית.”

אהוד ברק הביע רעיון דומה, כשהציע שעד שחזון הנביאים על “וגר זאב עם כבש” יתגשם, עלינו להישאר ערניים וחזקים. סמל הרמטכ"ל עצמו, המשלב חרב וענף זית, משמש תזכורת מתמדת לאופי הכפול של התפקיד: הכרח הכוח הצבאי לצד השאיפה לשלום.

סיכום

תפקיד הרמטכ"ל הוא מפתח בעיצוב הנוף הביטחוני של ישראל ולעתים קרובות גם עתידה הפוליטי. מהקמת המדינה ועד היום, מנהיגים צבאיים אלה הובילו את צה"ל דרך מלחמות, עימותים ותקופות שקטות יחסית, תמיד במטרה להגן על ביטחון ישראל תוך שאיפה לשלום.

האישים שכיהנו בתפקיד מכובד זה מייצגים שילוב ייחודי של מומחיות צבאית, חזון אסטרטגי ומחויבות לערכי מדינת ישראל. כפי שראינו, רבים מהם המשיכו להשפיע על החברה הישראלית מעבר לשירותם הצבאי, מה שמדגיש את ההשפעה העמוקה של תפקיד זה על מסלולה של האומה.

כאשר ישראל ממשיכה להתמודד עם אתגרים אזוריים מורכבים, תפקיד הרמטכ"ל נותר קריטי כתמיד, מאזן בין דרישות הביטחון הלאומי לתקווה לעתיד של שלום.